top of page
בבא-שלום-4.jpg

בבא שלום

רבי שלום מלכה ע"ה
בבא-שלום-בפתח-של-החנות.jpg

בבא שלום בפתח החנות במרקש

סבא רבא שלי, רבי שלום מלכה ע"ה, נולד ב"מזאט"', בשנת 1873 להורים נכבדים רבי עייש ואשתו פרחה מלכה.

הכפר מזאט, או כפי שכונה ע"י המוסלמים "ג'וְוָיית מְחָמָד ומוּשִּׁי", שכן בדרומה של העיר מראקש, מרחק כשעתיים נסיעה באוטובוסים של אותם זמנים, או לחילופין מהלך של יומיים רכיבה על חמור.


הכפר עצמו, הינו אחד משרשרת כפרים, המהווים יחד עיירה גדולה, מעין עיר קטנה אשר מספקת לעצמה את צרכי הקיום. בכל יום ראשון התקיים שוק הרוכלים ובו כל איש הציע את מרכולתו, החל מכלי סדקית וכלה בבעלי חיים. נוסף על כך התנהלו חיי מסחר רגילים מדי יום וחנויות רבות ניצבו לאורך מרכזה של העיירה הגדולה, בכל רובע ורובע לפי צרכי המקום.


הכפר מזט, אינו קיים בשם זה אך יש אומרים ששמו ניתן לו ע"י היהודים כעין סגולה בשל ראשי התיבות של שמו, לאמור "מזל טוב". לסבא שלום, היו חמישה אחים - ארבעה בנים (דני, ניסים, שלום ועזיז) ושתי בנות (מסעודה וננה).

בבא שלום, היה תלמיד חכם ואיש קבלה, היה מתפרנס ממכירת בדים, באמצעות החנות שלו במרקש ואליו היו מגיעים סוחרים מכל הכפרים מסביב. החנות היתה ליד הקשת של רבי חיים בן עטר (כל מי שעבר בקשת היה מנשק את הקיר, הקיר הזה נקרא ע"ש רבי חיים בן עטר).
 

בבא שלום, היה ידוע ברוחב לב - היה עושה חמין לכל המשפחה והחברים בכמות גדולה ביחס לזמנים ולמקום, בפסח היה במקום להביא ק"ג בשר, היה מביא פרה שלמה עם שוחט והיה עושה ניקוי ואירוח כיד המלך לכולם. היה מביא אבטיחים ענקיים כדי לפנק את כל המשפחה. בערב נעים במרקש, אז היתה המשפחה עולה לגג הבית ואוכלים את האבטיח הקר. בכל יום חמישי, היה מביא למשפחה תאנים, תמרים, אגוזים, שקדים, צימוקים ומניח אותם חופשי לכל המשפחה כל השבוע.

בבא שלום התחתן עם סבתא דדה, אשר היתה הבת של הדוד. דדה היתה יתומה, ועשיר מאוריקה (מקום יפה ליד מרקש) אימץ אותה.

דדה היתה מנהלת המשק של העשיר, ועייש, אבא של בבא שלום, ציווה לפני מותו על אחד הילדים שיתחתן עם דדה, ובבא שלום היה הכי צעיר, בן 18, גבר נאה, והוא נסע לאוריקה, חיפש את סבתא ולאחר שמצא אותה לקח אותה לאישה.

בבא שלום ודדה

יקוט, הבת של סבתא דדה, היתה מטפלת באשתו של רבי פינחס ממרוקו, ובבא שלום ורבי פינחס היו חברים טובים. יום אחד, רבי פנחס, רצה לחתן את הבן שלו, ולא היו לו אמצעים ואפשרות לחתן אותו, אז בבא שלום הציע לו שיעבור בין הבתים ויבקש תרומה כדי לחתן את הבן של הרב. אז יום אחד הלך לשכנה של יקוט (הבת שלו). הבעל של השכנה היה מייצר יין והיא בדיוק תלתה כביסה. סבא נכנס אליה ושאל אם היא תוכל לעזור ולתרום יין לחתונה. היא אמרה "תגיד לרב שלך שילך לעבוד". סבא לא ציפה לתשובה הזאת, ואיך שיצא מהבית, היא נפלה מקומה שנייה ומתה. אז בבא שלום, הפסיק ללכת לבקש כסף לחתונה, וביקש שהרב יברך שכל הסחורה בחנות תימכר ובכסף הזה, הוא יעשה חתונה מפוארת לבן של הרב - וכך היה. הרב בירך את הסחורה ותוך שבוע הכל נמכר ועשו חתונה גדולה ונשאר כסף לקנות עוד בדים.


בבא שלום, רצה לעלות לארץ ישראל, לפני קום המדינה וסבתא לא רצתה לעלות איתו ביחד, אז אמרה לו "סע, תסתדר אחר כך אני יבוא". אז הוא לקח שני מדריכים ערבים ושילם להם שיחצו אותו את הגבול בין אוז'דה (צפון מרוקו) לאלג'יר כי שם היו מבריחים יהודים שרצו לעלות לארץ. אז הם הגיעו בלילה למדבר, והרכבת צריכה להגיע בשעות הבוקר המוקדמות. הם דברו בינהם בשפה ברברית (ערבית של התושבים של הרי אטלס) וסבא הבין אותם כי ידע לדבר ב-70 ניבים (כל כפר היה לו את הניב משלו) ובגלל שהוא מכר בדים לברברים אז ידע את השפה. הם דיברו בינהם שיהרגו אותו ויקחו לו את הכסף כי הם במדבר ואף אחד לא רואה. בבא שלום, שתמיד היה עם ג'לבייה וכובע, נכנס בין הקוצים של הסברס שבמדבר ונעלם להם. הם חיפשו אותו ולא מצאו אז הם חלצו את הנעליים וברחו כי חשבו שהוא שד. איך נעלם להם אדם מול העיניים?

לפנות בוקר הגיעה הרכבת, אז בבא שלום עלה לרכבת לאוז'דה וכשהגיע והלך ישירות לבית הכנסת וסיפר לגבאי שהוא רוצה לעלות לישראל. הגבאי אמר לבבא שלום בוא איתי לרב של הכפר ואז הרב של היישוב התאהב בבא שלום ואמר לו תישאר כאן, אתה אורח שלי. אז בבא שלום נשאר אצלו שלושה חודשים ואז חזר למרקש כי היה קשה לעלות לארץ ישראל בתקופה הזאת, זה היה בקיץ.

במרוקו היתה שנת בצורת, שנתיים רצוף. כל החנויות היו סגורות, ולא היה כסף כדי לחיות. יום אחד הלכו ברחוב ביחד, סבא וסבתא. סבתא ראתה מטפחת קשורה קטנה על הדרך, הרימה ואמרה ״זה מהשם יתברך״. הם פתחו והיו יהלומים קטנים שאיתם חיו ועברו את תקופת הבצורת.

בבא שלום ודדה עברו לגור בקזבלנקה, שם עבדה דדה אצל משפחת 'בן שושן' שהיו עשירים בדרגת המלך (סוחרים בחיטה, סולת, שיבולים).

בשנת 1957 בבא שלום וסבתא דדה עלו באונייה לישראל ישירות לבית שמש, וחיו כאן ביחד עם כל המשפחה. הם היו עובדים בזיתים באבו גוש. יום אחד סבתא נעלמה בין העצים, ובבא שלום היה בוכה "היכן סבתא"... והילדים והנכדים באו כולם לחפש את סבתא ומצאו אותה, וסבא היה מאוד שמח. סבא היה מקבל קצת כסף מהעבודה ודלי זיתים. מהזיתים היה עושה שמן זית, מהגרעינים היה עושה אש ואת הזיתים היה מבשל לארוחה.

ביום חמישי, כ"ו טבת, ה'תשכ"ט (16.1.1969) בגיל 96 עלה בבא שלום השמיימה ונקבר בהר המנוחות בירושלים.

מספרת אסתר, הנכדה של בבא שלום, שבזמן הלידה של ביתה אסנת, בבא שלום עמד ליד המיטה שלה והרגיעה אותה (הוא כבר היה מת).

מספר הבן של אסתר, שנסע עם אופנוע בכביש מסמייה לכיוון ירושלים ורכב העיף אותו לתעלה עם האופנוע. באותו הרגע הרגיש שסבתא דדה עומדת ומצילה אותו מהכל. הוא קם, הרים את האופנוע והכל היה בסדר והמשיך הביתה.

ברוך השם שזכינו
שבבא שלום, הנו הסבא שלנו
מהאנשים הפשוטים, התמימים
ויראי השמיים

הרשמה

ל'מדרשותא' >

bottom of page