בבא שלום

יקוט, הבת של סבתא דדה, היתה מטפלת באשתו של רבי פינחס ממרוקו, ובבא שלום ורבי פינחס היו חברים טובים. יום אחד, רבי פנחס, רצה לחתן את הבן שלו, ולא היו לו אמצעים ואפשרות לחתן אותו, אז בבא שלום הציע לו שיעבור בין הבתים ויבקש תרומה כדי לחתן את הבן של הרב. אז יום אחד הלך לשכנה של יקוט (הבת שלו). הבעל של השכנה היה מייצר יין והיא בדיוק תלתה כביסה. סבא נכנס אליה ושאל אם היא תוכל לעזור ולתרום יין לחתונה. היא אמרה "תגיד לרב שלך שילך לעבוד". סבא לא ציפה לתשובה הזאת, ואיך שיצא מהבית, היא נפלה מקומה שנייה ומתה. אז בבא שלום, הפסיק ללכת לבקש כסף לחתונה, וביקש שהרב יברך שכל הסחורה בחנות תימכר ובכסף הזה, הוא יעשה חתונה מפוארת לבן של הרב - וכך היה. הרב בירך את הסחורה ותוך שבוע הכל נמכר ועשו חתונה גדולה ונשאר כסף לקנות עוד בדים.

בבא שלום, רצה לעלות לארץ ישראל, לפני קום המדינה וסבתא לא רצתה לעלות איתו ביחד, אז אמרה לו "סע, תסתדר אחר כך אני יבוא". אז הוא לקח שני מדריכים ערבים ושילם להם שיחצו אותו את הגבול בין אוז'דה (צפון מרוקו) לאלג'יר כי שם היו מבריחים יהודים שרצו לעלות לארץ. אז הם הגיעו בלילה למדבר, והרכבת צריכה להגיע בשעות הבוקר המוקדמות. הם דברו בינהם בשפה ברברית (ערבית של התושבים של הרי אטלס) וסבא הבין אותם כי ידע לדבר ב-70 ניבים (כל כפר היה לו את הניב משלו) ובגלל שהוא מכר בדים לברברים אז ידע את השפה. הם דיברו בינהם שיהרגו אותו ויקחו לו את הכסף כי הם במדבר ואף אחד לא רואה. בבא שלום, שתמיד היה עם ג'לבייה וכובע, נכנס בין הקוצים של הסברס שבמדבר ונעלם להם. הם חיפשו אותו ולא מצאו אז הם חלצו את הנעליים וברחו כי חשבו שהוא שד. איך נעלם להם אדם מול העיניים?

לפנות בוקר הגיעה הרכבת, אז בבא שלום עלה לרכבת לאוז'דה וכשהגיע והלך ישירות לבית הכנסת וסיפר לגבאי שהוא רוצה לעלות לישראל. הגבאי אמר לבבא שלום בוא איתי לרב של הכפר ואז הרב של היישוב התאהב בבא שלום ואמר לו תישאר כאן, אתה אורח שלי. אז בבא שלום נשאר אצלו שלושה חודשים ואז חזר למרקש כי היה קשה לעלות לארץ ישראל בתקופה הזאת, זה היה בקיץ.

במרוקו היתה שנת בצורת, שנתיים רצוף. כל החנויות היו סגורות, ולא היה כסף כדי לחיות. יום אחד הלכו ברחוב ביחד, סבא וסבתא. סבתא ראתה מטפחת קשורה קטנה על הדרך, הרימה ואמרה ״זה מהשם יתברך״. הם פתחו והיו יהלומים קטנים שאיתם חיו ועברו את תקופת הבצורת.

בבא שלום ודדה עברו לגור בקזבלנקה, שם עבדה דדה אצל משפחת 'בן שושן' שהיו עשירים בדרגת המלך (סוחרים בחיטה, סולת, שיבולים).

בשנת 1957 בבא שלום וסבתא דדה עלו באונייה לישראל ישירות לבית שמש, וחיו כאן ביחד עם כל המשפחה. הם היו עובדים בזיתים באבו גוש. יום אחד סבתא נעלמה בין העצים, ובבא שלום היה בוכה "היכן סבתא"... והילדים והנכדים באו כולם לחפש את סבתא ומצאו אותה, וסבא היה מאוד שמח. סבא היה מקבל קצת כסף מהעבודה ודלי זיתים. מהזיתים היה עושה שמן זית, מהגרעינים היה עושה אש ואת הזיתים היה מבשל לארוחה.

ביום חמישי, כ"ו טבת, ה'תשכ"ט (16.1.1969) בגיל 96 עלה בבא שלום השמיימה ונקבר בהר המנוחות בירושלים.