סעודה רביעית - סעודת מלווה מלכא

סעודה רביעית, המכונה גם "סעודת מלווה מלכא", היא סעודה מיוחדת הנערכת במוצאי שבת, לאחר צאת השבת. סעודה זו נועדה ללוות את השבת בצאתה ולהכניס את ימי החול בשירה ובשמחה. היא מהווה חלק מהמנהגים היפים והעמוקים של השבת ביהדות.

​

מקור המנהג

המסורת לערוך סעודה רביעית מבוססת על דברי חז"ל. במדרשים ובגמרא מוזכרות מעלותיה וחשיבותה של סעודת מלווה מלכא. חכמינו זכרונם לברכה הדגישו את חשיבות הסעודה כמנהג המקשר את קדושת השבת עם ימות החול.

​

משמעות הסעודה

הסעודה נקראת "מלווה מלכא" (ליווי המלכה) משום שהשבת נתפסת כמלכה, והסעודה היא דרך ללוות אותה בצאתה. המנהג גם מסמל את המעבר מהקדושה של השבת לימי החול, תוך שמירה על רוח השבת והכנסת אורחותיה לשבוע החדש.

​

מנהגי הסעודה

• הדלקת נרות: יש הנוהגים להדליק נרות לסעודת מלווה מלכא, בדומה לנרות השבת, כסמל לאור השבת שממשיך להאיר גם בימי החול.

• אכילת לחם: יש הנוהגים לאכול לחם בסעודה זו, בדומה לסעודות השבת האחרות. לחם הסעודה יכול להיות חלה שנשארה מסעודות השבת.

• זמירות ושירים: שירה וזמירות הם חלק מרכזי מסעודת מלווה מלכא. שירים רבים נכתבו במיוחד לסעודה זו, והם מבטאים את השמחה וההודיה על השבת שעברה ואת התקווה לשבוע מוצלח.

• דברי תורה: במהלך הסעודה נהוג לומר דברי תורה וסיפורים חסידיים, הממשיכים את האווירה הרוחנית של השבת ומחזקים את הקשר ליהדות ולמסורת.

 

חשיבות רוחנית ובריאותית

חז"ל ייחסו לסעודת מלווה מלכא סגולות רוחניות ובריאותיות רבות. במסורת היהודית נאמר שסעודה זו מסייעת לפרנסה, לבריאות ולהצלחה בשבוע החדש. היא נתפסת כהזדמנות להמשיך את קדושת השבת ולהשפיע ממנה על ימות החול.

​

סיום השבת ופתיחת השבוע

סעודת מלווה מלכא מסמלת את המעבר מהקדושה המיוחדת של השבת לשגרת ימי החול. היא נערכת מתוך שמחה והכרת תודה על השבת שחלפה, ומתוך תקווה וברכה לשבוע מוצלח ופורה.

​

ביהדות החסידית

בקרב חצרות חסידיות רבות, לסעודת מלווה מלכא יש חשיבות מיוחדת. האדמו"רים נוהגים לערוך את הסעודה במעמד קהל חסידיהם, הכוללת שירה, דברי תורה והזדמנות להתוועדות חסידית. מנהגים אלו מחזקים את הקשר הקהילתי והחסידי ומעמיקים את המשמעות הרוחנית של הסעודה.